2ב עת ללדת  ועת למות  עת לטעת  ועת לעקור נטוע

3ג עת להרוג  ועת לרפוא  עת לפרוץ  ועת לבנות

4ד עת לבכות  ועת לשחוק  עת ספוד  ועת רקוד

5ה עת להשליך אבנים  ועת כנוס אבנים  עת לחבוק  ועת לרחק מחבק

6ו עת לבקש  ועת לאבד  עת לשמור  ועת להשליך

7ז עת לקרוע  ועת לתפור  עת לחשות  ועת לדבר

8ח עת לאהב  ועת לשנא  עת מלחמה  ועת שלום  {פ}

9ט  מה יתרון העושה באשר הוא עמל 10י ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו

11יא את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף

12יב ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו 13יג וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא 14יד ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו 15טו מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף

16טז ועוד ראיתי תחת השמש  מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע 17יז אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים  כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם 18יח אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם 19יט כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל 20כ הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר 21כא מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ 22כב וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו  כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו